החמישים של היום זה השלושים של פעם - טרק מבוגרים בנפאל 

פעם נפאל נראתה לי מעבר להרי החושך. אני זוכרת סרטים שראיתי על טיפוס הרים מושלגים, משלחות, סכנת חיים... כל אלו היו בשבילי נפאל. חשבתי שרק מיטיבי לכת מגיעים לשם.

לכבוד גיל 50 החלטנו, שלש חברות, לעשות מעשה ולנסוע לטרק בנפאל. רק שלשתינו, וכך מצאנו את עצמנו דורכות שם בפעם הראשונה.

בשנים האחרונות אני תוהה לא אחת אם נפאל נעשתה קרובה יותר לכולם, או רק לי – שהייתי שם מאז כבר מספר פעמים. נדמה לי שלא רק לי. יותר ויותר אנשים נוסעים לשם לטיולים מסוגים שונים, צעירים לטרקים ארוכים, מבוגרים לטרקים קצרים וחלק מהמטיילים נוסעים לשם בלי לעשות בכלל טרק. לכן נראה לי שגם מי שלא היה בנפאל, מכיר לפחות אדם "רגיל" אחד שהיה בנפאל וכך נפאל כבר איננה מאחורי הרי החושך.

בכל פעם שאני עושה טרק בנפאל אני נזכרת מחדש למה דווקא נפאל. לא אחת שאלתי את עצמי אם זה שווה – למרבה הצער עדיין אין טיסות נוחות מישראל לקטמנדו, ולכן ההגעה מייגעת למדי. אולי לארגן טרק באירופה? הרי לא חסרים הרים גם באירופה... אבל ביום שאני מתחילה טרק בנפאל הנפלאה, נטמעת ביופי הזה מכל עבר, אני שוב משוכנעת שזה ה-מקום.

אז למה באמת נפאל?

ראשית, כמו שכתבתי, הנוף. אין דברים כאלו... לא סתם אנשים מכל העולם באים לטייל בנפאל הנחשבת לאחד המקומות היפים בתבל. הרכסים האינסופיים של ההרים המושלגים, הירוק העז לכל כיוון, כמויות המים הזורמים בנהרות, בפלגים ובכל פינה ביער  כל אלו מרטיטים את הלב. יש כמובן גם את ההילה של האוורסט. מילדותי חלמתי  לראות את האוורסט ובכל פעם שהתגברתי על איזה אתגר בחיי השתמשתי במונח "אני מרגישה שהצלחתי לטפס על האוורסט". מבחינתי האישית להגיע לאוורסט היה הגשמה של חלום כמו גם התגברות על חששות ממקום זר ולא ברור.
העובדה שאנשים מגיעים מכל העולם לטייל שם מוסיפה נופך מעניין לטיול. מאד מקובל לשוחח עם מטיילים אחרים במהלך הטרק וכך יש לך אפשרות לשוחח עם טיילים ממדינות שלא היה יוצא לך לפגוש בטיולים אחרים.

סיבה נוספת למה לטייל דווקא בנפאל היא שזו הצצה נוחה למדי למזרח. רצית לנסוע להודו אבל העוני מרתיע אותך? יש לך חששות שזה יותר מדי? נפאל נחשבת להודו לייט. אפשר לראות בה את רוב המראות שפוגשים בהודו בצורה מעודנת יותר. שם יש ביכולתך לצפות באנשים במקדשים, מתפללים בדבקות תוך הבאת מנחה לאלים, הקפת המקדש מספר פעמים תוך השתטחות לצורך תפילה, טקס שריפת גופות ועוד וכל זה בלי לפגוש את המראות הקשים באמת של הודו.
הקסם של הצבעוניות במזרח, בבגדים, בדגלים, באבקות הצבע שהם מוכרים ובתבלינים שפוגשים בחנויות ובתוך המאכלים – כל אלו שובים את העין ואת החיך.

הריחות והטעמים כל כך שונים ממה שאנחנו מכירים. אולי לא כולם אוהבים את האוכל השונה הזה, התיבול האחר, אבל ללא ספק זה מעניין. למצוא עולמות חדשים, גם קולינאריים, נותן לנו הרגשה של התרגשות וחידוש ולפתע אנו רואים עצמנו כמו אותם מגלי ארצות בעבר.

התרבות השונה, הדתות והסובלנות מאפיינים את נפאל ומושכים אליה תיירים רבים. נכון, יש עוד מקומות במזרח שתמצאו את כל אלו, אבל אנשים חייכניים ומסבירי פנים כמו בנפאל קשה למצוא. למרות עוניים היחסי והקושי בחיים הפשוטים שלהם, האנשים בהם אנו נתקלים במהלך המסע מפתיעים בעליזותם, נימוסיהם, אדיבותם ורצונם העז לעזור. בכל כפר ובכל עיר דיברנו עם מקומיים והם שמחו לשוחח, לסייע וסתם להחליף רשמים.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בנפאל הוא חדות הניגוד בין העיר לכפר. אנו מתחילים את המסע תמיד בקטמנדו, אליה מגיעות הטיסות הבינלאומיות, ובכל פעם מחדש אני נדהמת מהרעש והבלגן ברובע הטאמל, רובע התיירים. הצפיפות שם, הצפירות הבלתי פוסקות, קריאות הרוכלים למיניהם – כל אלו ממש מהממים את התייר המתחיל בנפאל. המעבר לשקט של טרק בנפאל הינו כה חד, עד שיש לך בעיה במהלך הטרק להיזכר אם אכן הרעש והמהומה היו נוראיים כל כך. תוך הסתובבות על ההרים השקטים והרגועים שם וקשה לך להאמין לנוכח הניגוד העצום הזה. בשנים הקודמות אפילו לא היתה תקשורת במהלך טרק בנפאל, כך שלכל אורך הטרק לא שמעת טלפונים מצלצלים ושיחות רועשות. לאחרונה מצב התקשורת שם השתפר (?) וכעת ישנם מקומת מסוימים לאורך הטרק בהם ניתן להתקשר ולקבל שיחות. אנחנו כל כך רגילים לחכות לצלצול הטלפון שלנו שבדרך כלל לוקח לי מספר ימים של הליכה בטרק להפנים שאין טלפונים ואפשר להפסיק להקשיב ולהתחיל להירגע.

כיף לטייל במקום זול. בניגוד לאירופה שקנייה של כוס קפה גורמת לך עוגמת נפש בשל גובה ההוצאה, בנפאל ניתן ליהנות מאוכל, שתייה וקניות במחירים מצחיקים. ביכולתך לאכול ולשתות כרצונך, ללא בדיקה של המחיר מתוך ידיעה שהמחיר יהיה נמוך בכל קנה מידה שאנו מכירים. מזה שנים שאני רוכשת ציוד טיולים בנפאל. נכון, הכל חיקויים, שום דבר לא אמיתי, אבל אם לא אכפת לך הפירמה של המוצרים, אין ספק שביכולתך למצוא ציוד טוב במחירים ממש נמוכים. האיכות סבירה, ברוב המקרים טובה אפילו לדעתי,  אולם יש לשמור על עירנות ולבדוק היטב את הסחורה. חולצות מנדפות לטיולים, מכנסיים מעולים, פליזים, מקלות הליכה ועוד ועוד, כל מה שיעלה על הדעת בתחום ציוד הטיולים. כבר פעמיים תפרתי לי שם מכנסי טיולים לפי מידה, תוך יום בדיוק, על פי הגדרתי ורצונותיי. המכנסיים הראשונים אותם תפרתי לפני 7 שנים עדיין משמשים אותי אחרי אינסוף טיולים וכביסות.

נפאל בנויה למטיילים ולכן נעים לעשות טרק בנפאל. כל כך נוח שם למטייל. אין צורך לסחוב את הציוד, הפורטרים ישמחו לעשות זאת בשבילך. עונת התיירות שם מוגבלת ואינה ארוכה וזו דרכם להרוויח מספיק כסף לשאר חודשי השנה, נטולי התיירים. אם אינך רוצה להסתפק בידע של הפורטר וברצונך בהדרכה ניתן לקחת גם מדריך תיירים מוסמך (שאינו סוחב ציוד), אולם לעיתים הפורטרים מדברים אנגלית וישתפו אותך בידע שלהם והיכרותם עם החיים שם.  הכפרים פזורים לאורך המסלולים ומציעים מקומות לינה. אמנם פשוטים ומאד בסיסיים אבל זה חלק מהקסם של טרק בנפאל. הטרק אינו מקום לאוהבי הנוחות והפינוקים, יחד עם זאת גם לא חייבים להיות סגפנים כדי ליהנות שם. הרמה סבירה (לפחות בחלק מהטרקים) ומשתפרת כל הזמן.

אז למה דווקא נפאל?

מעבר לכל מה שמניתי עד עתה, נפאל הינה פשוט מקום קסום. יש בה טיולים ובילויים לכל גיל ולכל כושר.לא חייבים לעשות טרק בנפאל - יש גם רפטינג, ספארי, טיולים שונים ברכב ובערים ואינספור אפשרויות. כן רוצה לעשות טרק בנפאל? ניתן לתכנן טרק לכל רמת קושי ובאורך המתאים לך. מיום-יומיים ועד שבועות ארוכים, כך או כך תזכו לראות את הנופים, להתבשם מהריחות, ליהנות מהאנשים ולהודות למזלך הטוב שהגעת לשם.